פסק-דין בתיק עפ"ת 8009-10-10

1.         בפני ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (להלן: " בימ"ש לתעבורה"), אשר ניתן ביום 7.7.10 על ידי כב' השופט ש. בנג'ו בתיק ת"ד 30985/07. בימ"ש לתעבורה הטיל על המערער את העונשים הבאים:

א.         צו שירות לתועלת הציבור, בהיקף של 300 שעות.

ב.         18 חודשי פסילה בפועל, החל מיום 7.7.10.

ג.          6 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים.

ד.         6 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים והתנאי הוא שהמערער לא יעבור את העבירות של נהיגה בזמן פסילה ו/או עבירה לפי סעיף 62(4), 62(7), 64א(א) + (ב) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א - 1961 (להלן: " הפקודה")

ה.         קנס בסך 1,500 ש"ח או 15 ימי מאסר תמורתו.

ו.          פיצוי בסך 2,000 ש"ח לנפגע - הולך הרגל.

2.         המערער הובא לדין, בגין כך שביום 4.7.07, סמוך לשעה 17:30, נהג ברכב ברח' הרצל בחיפה ופנה שמאלה לכיוון רח' הקישון. בכניסה לרח' הקישון מסומן מעבר חציה להולכי רגל (להלן: " המעבר"), הנראה היטב לעין. אותה עת חצה את הכביש במעבר הולך רגל, שהינו קטין (להלן: " הקטין"), על קורקינט, כאשר אמו הולכת אחריו.

עוד נטען, כי המערער הגיע, למעבר החציה, אך עקב רשלנותו, לא שם לב לדרך, לא הבחין בילד, בלם באיחור ולא אפשר לילד להשלים את החציה בבטחה, פגע בו והפיל אותו על הכביש.

בנוסף נטען כי המערער היה מודע לתאונה, הוא נעצר במקום, אמו של הקטין נגשה אליו וביקשה ממנו לפתוח את החלון על מנת שיגיש עזרה לקטין, אך המערער החל בנסיעה ועזב את המקום. אמו של הקטין ניסתה לעצור אותו בכך שאחזה במראה הצדדית חיצונית של הנהג, אך ללא הועיל. המראה נשברה ונותרה בידה של האם. כתוצאה מהתאונה נחבלו הקטין ואמו.

3.         המשיבה ייחסה למערער את העבירות של אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים חצייה בבטחה, עבירה לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: " התקנות"), נהיגה רשלנית, לפי סעיף 62(2) ו-38(2) לפקודה, התנהגות שגרמה חבלה לגוף, לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות, ועבירה של אי מסירת פרטים ועזיבת מקום התאונה, לפי סעיף 62(7) ו-62(4) לפקודה.

המערער זומן כדין ליום 17.1.10 אך הוא לא התייצב ועל כן הורשע שלא בפניו.

בית המשפט לתעבורה קבע מועד לטעונים לעונש תוך שהוא מוציא צו הבאה כנגד המערער.

לישיבה ביום 17.2.10 התייצב המערער ביחד עם בא כוחו אשר טען לעונש וכאמור ביום 7.7.10 ניתן גזר הדין.

4.         ב"כ המערער סבור כי העונשים שהוטלו על המערער חמורים ביותר ומצדיקים התערבות ערכאת הערעור.

לטענת הסנגור בית המשפט לתעבורה הטיל עונשים שהמשיבה לא ביקשה במסגרת טעוניה לעונש כגון צו שירות לתועלת הציבור בהיקף 300 שעות ומאסר על תנאי.

עוד טען הסנגור כי עונש הפסילה בפועל הוא חמור פי 3 ממה שביקשה המשיבה. לדעתו  בית המשפט התעלם מכך שאמו של הילד לא שמרה עליו ולא מנעה התקרבותו לכביש, מה גם שהיא בעצמה העידה כי לא נגרם לו כל נזק.

5.         ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערעור.

בית המשפט לתעבורה שקל את כל הנסיבות והטיל את העונש שנראה לו כעונש הולם, הגם שחלק ממנו המשיבה לא ביקשה.